הפאודליזם היה השיטה החברתית-כלכלית ששלטה במערב אירופה ברוב ימי הביניים. שיטה זו התבססה על היררכיה נוקשה ועל קשרים אישיים של נאמנות בתמורה להגנה: אדונים העניקו קרקע ("פיאודום") לוואסאלים (משרתים) בתמורה לשירות צבאי, כאשר בתחתית עמדו הצמיתים (איכרים), שהיו כבולים לאדמה ועיבדו אותה עבור האדון. הפאודליזם סיפק מסגרת יציבה של ביטחון ושליטה מקומית בתקופה של היעדר שלטון מרכזי, וחילק את החברה למעמדות ברורים: אצולה (לוחמים), כמורה (מתפללים) ואיכרים (עובדים).