תקופת הנאורות (המאה ה-18) הייתה תנועה אינטלקטואלית רחבה באירופה ששמה דגש מרכזי על התבונה (הרציונל), ההיגיון והחשיבה הביקורתית ככלים לקידום האדם והחברה. הוגי דעות מרכזיים, כמו וולטר, רוסו ומונטסקייה, קראו תיגר על סמכויות מסורתיות – דת, כנסייה ושלטון מלוכני אבסולוטי – ופיתחו את רעיונות הזכויות הטבעיות (חיים, חירות וקניין), הפרדת הרשויות והריבונות העממית. הנאורות ראתה בחופש המחשבה ובשוויון ערכים עליונים, ורעיונותיה הפכו לבסיס האידיאולוגי של המהפכות הפוליטיות הגדולות (כמו המהפכה האמריקנית והצרפתית) ועיצבו את יסודות הדמוקרטיה המודרנית.