במאה ה-19, אירופה עברה מהפכה עצומה עם צמיחתן של התנועות הלאומיות. לאומיות היא תפיסה הרואה חשיבות בכך שלכל קבוצת אנשים בעלת מאפיינים משותפים (כמו שפה, היסטוריה ותרבות) תהיה הזכות להקים מדינה עצמאית משלה – מדינת לאום. בהשפעת רעיונות ההשכלה והמהפכה הצרפתית, התנועות הללו – שהובלו על ידי משכילים ואנשי המעמד הבינוני – החלו לפעול במרץ לגיבוש זהות לאומית משותפת ולמאבק לשחרור מכובש זר או לאיחוד יחידות פוליטיות קטנות. תהליך זה שינה את המפה הפוליטית של אירופה והוביל להקמתן של מדינות חדשות כמו איטליה וגרמניה, ועיצב את העולם המודרני כפי שאנו מכירים אותו.
חומר לימודי: תנועה לאומית מדגימה - התנועה הלאומית היוונית
התנועה הלאומית היוונית היא המאבק הראשון באירופה במאה ה-19 שהוביל להקמת מדינת לאום עצמאית. במשך כ-400 שנה הייתה יוון תחת שליטת האימפריה העות'מאנית. בהשפעת רעיונות הלאומיות, החלו משכילים יוונים בגלות (בסיוע ארגוני סתר כמו ה"פיליקי אטריה") לגבש זהות יוונית חדשה.
המאבק לעצמאות פרץ כמרד מזוין ב-1821 וזכה לאהדה רבה באירופה (פילהלניזם), בעיקר בזכות מורשת יוון הקלאסית. לאחר לחימה קשה ומעורבות של מעצמות אירופה (בריטניה, צרפת ורוסיה), הוכרה יוון כמדינה עצמאית בשנת 1832. הצלחת המאבק היווני שימשה מודל השראה לתנועות לאומיות נוספות ברחבי אירופה.
