בסוף המאה ה-19 קמה הציונות1, התנועה הלאומית של העם היהודי. היא צמחה מגורמים חיצוניים, כמו הלאומיות באירופה, האכזבה מהאמנציפציה2 והתחזקות האנטישמיות3, וגם מגורמים פנימיים, כמו הקשר העתיק לארץ ישראל ותחיית השפה העברית. אחרי הפוגרומים ברוסיה ב-1881 קמו אגודות חיבת ציון4, והתחילה העלייה הראשונה.
בנימין זאב הרצל5, עיתונאי מווינה, הגיע למסקנה שהיהודים צריכים מדינה משלהם. ב-1896 פרסם את הספר "מדינת היהודים", וב-1897 כינס בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון6, שבו נוסדה ההסתדרות הציונית ונקבעה תכנית באזל7. הרצל הוביל את הציונות המדינית8: הוא ניסה להשיג מהמעצמות צ'רטר9 לפני עלייה גדולה. בוויכוח על תכנית אוגנדה10 (1903) התברר שרוב התנועה לא תוותר על ארץ ישראל.
מילון מושגים
1.ציונות: התנועה הלאומית של העם היהודי, שרצתה להחזיר את העם לארץ ישראל ולהקים בה בית לאומי. את המונח טבע נתן בירנבאום ב-1890.
2.אמנציפציה: מתן שוויון זכויות ליהודים, כמו לשאר האזרחים. צרפת הייתה הראשונה, ב-1791. באימפריה הרוסית, שבה חיו רוב היהודים, לא ניתנה אמנציפציה.
3.אנטישמיות: שנאת יהודים מודרנית, שהתבססה על "תורת הגזע" השקרית: היהודים נחשבו לגזע זר, ולכן גם המרת דת לא עזרה. את המילה הפיץ וילהלם מאר ב-1879.
4.חיבת ציון: תנועה שקמה אחרי הפוגרומים של 1881. האגודות שלה עודדו עלייה והתיישבות בארץ ישראל, והתאחדו ב-1884 בוועידת קטוביץ.
5.בנימין זאב הרצל: (1860 עד 1904) עיתונאי וסופר מווינה, שייסד את הציונות המדינית ואת ההסתדרות הציונית. הוא נקרא "חוזה המדינה".
6.הקונגרס הציוני: האסיפה של נציגי התנועה הציונית מכל העולם. הראשון התכנס בבאזל ב-29 עד 31 באוגוסט 1897.
7.תכנית באזל: המטרה שנקבעה בקונגרס הציוני הראשון: "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית מולדת בארץ ישראל, מובטח במשפט הכלל".
8.ציונות מדינית: הדרך של הרצל: קודם להשיג הכרה ואישור של המעצמות, ורק אחר כך עלייה גדולה והתיישבות.
9.צ'רטר: אישור רשמי של מעצמה, לפי החוק הבינלאומי, להקים בית לאומי ליהודים. הרצל ניסה להשיג אותו מהסולטן העות'מאני, מגרמניה ומבריטניה, ולא הצליח.
10.תכנית אוגנדה: הצעה בריטית מ-1903 להתיישבות יהודית עם שלטון עצמי במזרח אפריקה, בקניה של היום. היא עוררה ויכוח קשה בתנועה, ונדחתה ב-1905.
